האושר הארגוני אינו בהכרח מעוצב ע"י המציאות האובייקטיבית, אלא ע"י העדשה שדרכה העובדים חווים את הארגון. כלומר, 90% מהאושר לטווח הארוך אינו נקבע ע"י העולם החיצוני, אלא ע"י הדרך שבה המוח של העובדים בארגון מנתח את הסיטואציות שמתרחשות בו. המשמעות הגדולה העומדת מאחורי הצהרה זו היא שיש ביכולותינו להשפיע על המציאות הארגונית בכלל ותפיסת האושר הארגוני בפרט. חשוב לדעת כי, ניתן לנבא רק 25% מההצלחה של עובד בארגון באופן אובייקטיבי באמצעות רמת ה- IQ שלו לעומת 75% מההצלחה המנובאים ע"י התפיסה של העובד את מקום עבודתו כמקום חיובי, אופטימי ותומך חברתית, וכן, תפיסתו את עצמו כבעל יכולת להמיר מצבים של לחץ וסיכון לאתגרים ואפשרויות צמיחה.